ליאור בצר סוקרת וממליצה על ספרו של יו לאורי
תומאס לאנג קיבל הצעת עבודה. הוא סירב לה אבל זה לא עזר לו. חייו השתנו לנצח. במהרה הוא מוצא את עצמו נחקר במשרד ההגנה המלכותי, חוטף מכות מבריונים, מסתבך בארגוני מחתרת שפועלים מתוך תיאוריות קונספירציה כנגד הממשל האמריקני, נסחט לכדי שיתוף פעולה עם ארגון טרור, וכמובן – מתאהב. הוא לא יודע אם יצליח לצאת מההרפתקה בחיים, אבל הוא לא יוותר על ההזדמנות לנסות לעשות מה שיוכל כדי להציל את הבחורה ששבתה את לבו.
יו לאורי (“האוס”, “הפתן השחור”) כתב ספר מתח שכנראה לא יזכה אותו בפרס נובל לספרות, אך הוא מצליח לשלב בין עלילה מורכבת ואינטליגנטית לבין כתיבה קולחת ושנונה. גם לאחר שנפל שדוד לרגליה של אישה, הגיבור שלו אינו חוסך מהקוראים ציניות ביקורתית על ההבדלים הפיזיולוגיים שבין גברים (פיאט פנדה) לנשים (וולוו), על מקומות שכדאי להימנע מהם (קזבלנקה), וגם סתם ככה:
“Well, I opened the box. Of course I did. That’s what you do with closed boxes that people give you. You open them.” (עמ’ 248)
ובהמשך:
“We’re going to take a break there. Join us after I’ve thrown the box of slides across the room.” (עמ’ 250)
בין השורות אפשר למצוא גם ביקורת נוקבת על השחיתות השלטונית של מדינות המערב, ועל הסחר בנשק כגורם המניע את כלכלת העולם.
הספר כבר עובד לתסריט בידי לאורי בעצמו, אך הפקתו כסרט הוקפאה בינתיים, ככל הנראה עד שתרד הסדרה המצליחה “האוס” מהאוויר.
זהו ספר נחמד להתאוורר איתו בין ספרים “כבדים” יותר. ממש לא חובה, אבל בהחלט מומלץ.
הוצאת וושינגטון סקוור, 1996. 339 עמ’.
קישור לבלוג של ליאור בצר: http://lbtirgum.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה