ניקולו מקיאוולי, אמן הפוליטיקה הפלורנציאני, נחשב לאחד ההוגים הבולטים עליהם מתבססת תורת הריאל פוליטיק של ימינו. ספרו ה"נסיך", אשר נכתב לפני למעלה מחמש מאות שנים, עדיין מהווה נכס צאן ברזל של לימודי מדע המדינה - וזאת בעיקר בשל הרלוונטיות הגלומה בסוגיות בהן הוא עוסק.
הראייה הפוליטית המפוכחת, המאפיינת כל כך את כתביו של מקיאוולי, מתחדדת שעה שנחשפים לקורותיו, אשר מהן בלבד ניתן לרקום עלילות ספרותיות רבות.
מקיאוולי שימש בתפקידים פוליטיים (וכן במשרות אמון) במשטרים השונים שהתקיימו בפירנציה. תחילה שימש מקיאוולי את בני משפחת דה מדיצ'י, אשר שימשו את מקיאוולי לצורך הדמויות עליהן ביסס את ספריו. לאחר פלישת הצרפתים לאיטליה, גורשו בני משפחת דה מדיצ'י, ומקיאוולי, נאמן לתפיסת הריאל פוליטיק, עבר לשמש בשירות הרפובליקה החופשית של פירנצה. במסגרת זו נשא מקיאוולי במספר תפקידים ונסע לשליחויות מדיניות שונות בשירות הרפובליקה, אשר נהנתה מהגנתה של צרפת. בשנת 1511, עת גורשו הצרפתים מאיטליה בהוראת האפיפיור, חודש שלטונם של בני משפחת דה מדיצ'י, ומקיאוולי מצא עצמו בבית הכלא, מואשם בתכנון הפיכה כנגד המשפחה. שחרורו הביא אותו לפרוש משירות הציבור ולהתחיל בכתיבת ספריו, אשר הפכו, כאמור, לאבני דרך במחשבה הפוליטית המודרנית.
בספרו המוכר ביותר, "הנסיך", מבקש מקיאוולי לייעץ לנסיך פוטנציאלי כיצד עליו לתפוס את השלטון ולשמר את שלטונו הוא. על רקע ההיסטוריה האישית של מקיאוולי - המתוארת בקצרה לעיל - ברור כי מקיאוולי ראה חשיבות עליונה בשימור היציבות כבסיס לשלטון. למעשה, מקיאוולי ביקש למצוא דרכים אשר יאפשרו לנסיך להתמודד עם ההפיכות והשינויים התכופים אותם הכיר בעולמו המדיני. עיקרו של הספר הינו בהכרעה שעושה מקיאוולי בין הנסיך האהוב על ידי הציבור ובין הנסיך שנתיניו יראים ממנו. מקיאוולי טוען בספרו כי טוב נסיך מטיל מורא מנסיך אהוב, שכן נתיניו של הראשון יפחדו לקשור כנגדו.
בד בבד עם כתיבת "הנסיך" החל מקיאוולי בכתיבת ספרו השני - דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס.
בספר זה מבקש מקיאוולי לשכנע את קוראיו, כי הרפובליקה היא הדרך הראויה, והנכונה יותר, לשלטון הפוליטי. יחד עם זאת, בשונה מהתפיסה המקובלת, כי "דיונים" נועד לסתור את תפיסותיו של מקיאוולי ב"הנסיך", כלומר לטעון בעד הרפובליקה ונגד הנסיכות - הרי שהלי זמורה, עורך המהדורה החדשה של הספר בהוצאת שלם, טוען שה"דיונים" הינו למעשה דוגמה למורכבות כתיבתו של מקיאוולי, אשר אינו מתחייב לדוקטרינה פוליטית כלשהי.
ואמנם, המחקר שעורך מקיאוולי על התפתחותה של האימפריה הרומית - מחקר, אשר ממנו מבקש מקיאוולי לשאוב את הדרכים הנכונות לקיומה של רפובליקה - נכון הוא, לגישתו של מקיאוולי, גם עבור נסיכויות, ויש בו כדי ליתן כלים להתפתחות הפוליטית והמדינית הראויה גם לשלטון מסוג זה.
ואולם בין אם ה"דיונים" הינו השלמה ל"הנסיך" ובין אם הוא נועד לסטות מהעקרונות המונרכים עליהם הוא מושתת - הקריאה ב"דיונים" מרתקת. האופן שבו סוקר מקיאוולי את התפתחותה של האימפריה הרומית - שלב אחר שלב - יעניין את חובבי ההיסטוריה, מדע המדינה והפוליטיקה, כאחד.
כמו ב"הנסיך", גם חלק מהתובנות אותן מבקש ללמוד מקיאוולי ב"דיונים" רלוונטיות לימינו אנו. החיפוש אחר יציבות שלטונית - עיקרון המפתח לדידו של מקיאוולי - כמו גם אודות דרכים להתמודדות פוליטית ראויה, הינן בעלות חשיבות גם לפוליטיקה הנוהגת ולמחשבה המדינית המודרנית.
ואולם ככל שנראה כי אין טעם להמליץ על המוכר והידוע, קרי תובנותיו המרתקות של מקיאוולי, וכשרונו המוכר להעלות תובנות אלו על הכתב - הרי שעיקרה של ההמלצה הנוכחית הינה בשל הפורמט החדש שניתן לספר חשוב זה על ידי הוצאת שלם, אשר הוציאה תחת ידה פורמט קריא ובהיר, המאפשר גם לאלו שאינם מהמגזר המחקרי - אקדמי, את האפשרות ליטול את הספר לידיהם.
לא למותר לציין, בהקשר זה, כי התרגום הרהוט (מרים שוסטרמן - פדובאנו), והעריכה הקולחת (הלי זמורה) מאפשרים גם הם לקורא הבלתי מיומן לטעום ממקצת תובנותיו של מקיאוולי, אחד מעמודי התווך של המחשבה המדינית המערבית.
דיונים - ניקולו מקיאוולי (הלי זמורה עורך) - הוצאת שלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה