ספרו של חיים באר, אל מקום שהרוח הולך, עוסק בחוויותיו של אדמו"ר חסידי מבני ברק, אשר בעקבות חלומותיו מחליט לעזוב את תפקידו וללכת אחרי חיזיון נכסף. עיקרו של הספר דן במתחים המאפיינים את יציאתו של גיבור הסיפור מהבועה הדתית-חרדית שעטפה אותו עד אותה העת, והתמודדותו עם המציאות החדשה הנגלית לעיניו בדרכו.
באופן זה, ספרו של באר הינו ניסיון הירואי למתוח קו מקשר בין קודש וחול, בין סמטאותיה הצפופות והמלוכלכות של בני ברק לפסגות הרמות והצחורות של הרי ההימלאיה.
ואולם נראה, כי ההתעמתות של באר עם הניגודים המתבטאים בספרו, מהווה חלק אינטגראלי, ואולי מהותי, מהעלילה אותה מבקש באר להציג בפני הקורא. ההתמודדות של גיבור הסיפור עם המתחים הנקרים בדרכו מבהירה, כי באר ביקש לעמת את הקורא עם הדילמות הערכיות הנולדות ממתחים אלה. מדובר, אם כן, בספר המאלץ את הקורא לחשוב. לחשוב על עמדותיו, על ערכיו ועל תפיסת המציאות שלו. ויחד עם זאת, אין מדובר בספר עיון. ברצותו מחזיק באר את הקורא דרוך, וברצותו משחרר. באר מצליח לרקום עלילה סוחפת, מעניינת ומלאת תיאורי נוף והווי זרים, המאפשרים לקורא לשוט במרחבי הרמה הטיבטית, משל היה שם הוא ממש. ואולי חשוב יותר, הגם כי מרכיבי העלילה נראים זרים זה לזה, מצליח באר לרקום, באמינות, חמין מעניין ומוצלח, המותיר טעם של עוד.
עברו הדתי של באר והיכרותו העמוקה עם העולם הדתי, ניכרים, כדרכו של באר, בספר. הטרגדיה של סופרים כמו באר היא כי דווקא הציבור הרלוונטי ביותר, אשר יש ביכולתו להבין את הניואנסים הדתיים והקהילתיים הקטנים אותם שזר, בכשרון רב, כאמור, באר בעלילה - צפוי שלא לקרוא את הספר. באר אגב, מתייחס לעובדה זו, בצער מסוים, כך נראה, בספר. ניתן אולי לקוות, כי דווקא הטיפול העדין, וההוגן, של באר באותו ציבור, יקרב אותו לספרות היפה, ויאפשר בסופו של יום את ההזנה ההדדית, אותה מבקש באר לקיים.
"אל מקום שהרוח הולך"/חיים באר - הוצאת עם עובד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה