בפתח הדברים חשוב לציין - הכתוב להלן אינו מתבסס על תכנו של הספר המדובר, אלא על ראיון שנערך ברדיו עם לריסה טרימבובלר אודות הספר.
ולגופם של דברים.
היום התבשרנו כי ספרה של לריסה טרימבובלר (עמיר) עזב את מכבשי הדפוס ומוכן לשיווק לכל המעוניין. מראיון שנערך עם טרימבובלר ברדיו, עולה, כי הספר נועד לתת במה לתפיסותיה ביחס לראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל, ודרכו, ובמקביל, לספר את סיפור חייהם המשותף של טרימבובלר ועמיר, מאז החלה היכרותם. הספר עתיד לתאר את המכשולים שעמדו בפני בני הזוג (לטענתם, בכוונת מכוון) וכן את הצלחתם להתגבר על מכשולים אלה.
הספר, מטבע הדברים, יצא בהוצאה עצמית. אף לא אחת מהוצאות הספרים הגדולות לא הסכימה ליטול חלק במיזם מעורר מחלוקת זה, הגם כי בשלב זה לא ברור בדיוק מה תוכנו, כאמור.
לשמע הראיון עם טרימבובלר התגבש בתוכי קונפליקט עקרוני באשר לפרסום הספר, וסירובן העקרוני של הוצאות הספרים להוציאו לאור.
מצד אחד, ברור, כי טרימבובלר, אשר מן הסתם מצדיקה באופן זה או אחר את מעשי בעלה, עמיר, מבקשת ליתן בספר במה לדעות משוללות כל בסיס והצדקה. מטבע הדברים, טרימבובלר טוענת בספר, כי הרצח מוצדק באופן זה או אחר, וכי הוא זה שמנע את המשך ההתקדמות של ישראל לשלום. ברור גם כי הדברים עשויים להכאיב, להכעיס, להרתיח, לקומם ולהעציב את מרבית הציבור החי במדינת ישראל (ובכלל זאת את מרבית הציבור הדתי לאומי).
מצד שני, נשאלת השאלה, האם כשאנחנו טוענים שאנו מדינה ליבראלית, הדוגלת בשימור חופש ביטוי אמיתי לכלל האזרחים, אנחנו מרמים את עצמינו?
האם חופש הביטוי הוא למעשה רק סיסמא? האם הוא לא נועד דווקא לאותם מקרים שבהם אנחנו נגעלים או כועסים או כואבים בשל הביטוי המוגן? האם ניתן לטעון שאי מניעת הפרסום באופן גורף הוא הוא השמירה על חופש הביטוי (הגם שאף לא אחת מהוצאות הספרים נאותה לפרסמו - כך לטענת טרימבובלר)?
יתירה מזאת. האם אין ערך תרבותי, עיתונאי, חברתי, לשמוע ולקרוא את דבריה של טרימבובלר - הגם אם אלה יהיו, וסביר שיהיו, דברי בלע? האם לא ניתן יהיה ללמוד מדבריה אודות האופן בו חושבות ומתנהלות קבוצות שונות בחברה הישראלית? האם לא נכון יותר להתעמת עם המציאות מאשר לטמון את הראש בחול?
שאלה אחרת, ומעניינת, היא סירובן של הוצאות הספרים להוציא את הספר אל האור. העובדה שטרימבובלר - תופעה מרתקת בפני עצמה - נאלצה להוציא את ספרה בהוצאה עצמית הינה, בו זמנית, תעודת עניות ותעודת יושר להוצאות הספרים הישראליות.
תעודת היושר ניתנת, מן הסתם, בשל סירובן של הוצאות הספרים ליתן כתף למסע ההצדקה הציבורי לרצח הנתעב אותו מבקשת טרימבובלר לערוך בספר.
תעודת העניות, מאידך, ניתנת בשל העובדה שהוצאות ספרים לא צריכות בהכרח להביע עמדה פוליטית, חברתית או ערכית כשמתגלגל לפתחן תפוח אדמה לוהט מבחינה תרבותית וחברתית. זו לא תהיה הפעם הראשונה שהוצאות ספרים בעולם פרסמו ספרים של רוצחים, ולא תהיה הפעם הראשונה שהוצאות ספרים פרסמו ספרים על ואודות רודנים אכזריים - גם כאלה אשר ההכנסות מפרסומם הועברו לגופים אכזריים לא פחות. הוצאות הספרים צריכות לתת לקורא את הסיפור, אם הוא מעניין וראוי לפרסום מבחינה ספרותית. ומשום מה, לא נראה שזו הייתה המניעה לפרסם במקרה הנוכחי.
כמו שפתחתי ואמרתי, הקונפליקט באשר לראוי, הנכון והצודק בעניין זה הינו אמיתי. הרצון מחד להימנע ממתן כל במה להצדקת הדרך הנתעבת של טרימבובלר ובעלה, ומאידך, להימנע מהטלת צנזורה פוליטית - הינו כן וקשה.
אני עוד לא הגעתי למסקנה. ומה אתם אומרים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה